ז'אנה רודמן, טור חינוכי, אתר " קריית השרון שלי" אפריל 2017

במדינת ישראל הדמוקרטית בה אנו חיים , בעידן בו נשחקה עד דק הסמכות ההורית, בתקופה בה מערכת חינוך ליברלית פלורליסטית מעמידה את עובדי ההוראה בסד בלתי אפשרי של אחריות ללא סמכות, אנו שומעים לא אחת את הגעגועים והערגה ל"חינוך הרוסי". כן , לאותה תפיסה המצדדת בחינוך דיסציפלינרי בלתי מתפשר על ההיבטים השונים הנלווים לכך.

הדילמה והמתח בין שתי תפיסות חינוכיות מנוגדות מתבטאת היטב כבר במקורות היהודיים. כך למשל נאמר בספר משלי (כב' פס' ו'): "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה" גישה ליברלית המבקשת לחנך את הילד על פי דרכו ולמצוא בכל אחד את הדרך הנאותה והנכונה למיצוי הפוטנציאל האישי. ואילו במשלי (יג' פס' כד') נאמר : "חושך (חוסך) שבטו (שוט)– שונא בנו , ואהבו שחרו מוסר" רוצה לומר, אב אשר חוסך  (מונע) מבנו את שבט הסמכות, ואינו מוכן להטיל עליו משמעת, כאילו שונא את בנו, מכיוון שאינו מציב לילד גבולות וסייגים. לעומתו, אב אשר אוהב את בנו, מייסר אותו במעשים או במילים בשחר חייו (בילדותו), כדי להסיר ממנו מידות והרגלים רעים העלולים להזיק לו בהמשך חייו.

כמי שעוסקת בחינוך במדינת ישראל כבר שנים רבות ושורשיה נטועים עמוק בחינוך הדיסציפלינרי הנוקשה אני יכולה לומר בביטחון מלא כי ניתן לבור את המוץ מהתבן ולאמץ את הטוב שבשתי הגישות השונות כל כך לכאורה.

ההתפתחות הנכונה והאישית של כל ילד בקצב שלו אינה עומדת בסתירה להקפדה על משמעת, להקניית הרגלי לימוד נכונים, הגדרת גבולות, ניהול זמן וסדר יום, התייחסות לזולת, לפרט ולחברה, עידוד חשיבה עצמאית , הקניית כלי לימוד וחקירה כל אלה יעמידו דורות טובים ואיכותיים של ילדים נוער ומבוגרים שנוכל כולנו כחברה להתברך בהם. אם נוסיף לכך הקפדה על כללי נימוס ואופן דיבור, הרגלי  ניקיון אישי, לבוש נקי ומסודר ,רספקט למבוגר, להורה ולמורה ,יחס מכבד לזולת , לחבר , לאחר  ואנחנו בדרך הנכונה.

הדרך אינה סוגה בשושנים והיא דורשת מאתנו המחנכים הקפדה יתרה, דוגמה אישית ללא הנחות ולעיתים גם הטלת מרות בעיקר כשמדובר על חריגה מכללי התנהגות ולימודים. אנשי הצוות החינוכי ייבחרו בקפידה , יגיעו בלבוש מסודר, יעמדו בזמנים , ידברו בנימוס וינהגו כבוד בכולם בדיוק כפי שהם מצפים מתלמידיהם.

ישראלים רבים עדיין נרתעים מ"החינוך הרוסי" , אך רבים מבינים  כי המוסד החינוכי כשמו כן הוא ואיננו "בייביסיטר לשעות העבודה". ה"חינוך הרוסי "אמנם נראה על פניו נוקשה ודורש יותר משמעת  אך הדבר נובע בעיקר מהדגש הרב שההורים שמים על חשיבות הלמידה וההישגיות. ההורים הישראלים לעומת זאת נוטים יותר להתחשב בדעתו של הילד ורצונותיו  ובדרך כלל הינם יותר מפנקים. אצל ההורים הישראלים ניכר גם החשש הראשוני המוטעה מהדיסטנס הקיים לכאורה בין הילדים לצוות החינוכי ומהמשמעת .

בין אנשי המקצוע בתחום החינוך קיימת תמימות דעים כי הדרישה מהילדים לכבד את המבוגרים ולציית לסמכות היא נכונה ומועילה כל עוד לא מדובר במשמעת שמקורה בפחד אלא ביראת כבוד .

אנחנו כאנשי חינוך בישראל הליברלית מעודדים מצוינות תוך התייחסות לערכים אחרים כמו אינדיבידואליזם ומימוש עצמי. אנחנו שואפים למקסם את ההישגים האישיים, אבל יותר חשוב לנו שהילדים ירגישו טוב עם עצמם ועם מה שהם עושים. אנו חוששים שילדים שדוחפים אותם יותר מדי עלולים בשלב מאוחר יותר למרוד במשמעת ההדוקה שנכפתה עליהם מינקות  והתוצאה, עלולה להיות שונה מזו שרצינו

הדחיפה להישגיות שהיא כנראה המוטו של ה"חינוך הרוסי" גם אם מדובר במחיר  של חינוך נוקשה, בדגש על דידקטיקה ותרגול אבל האם אכן מדובר במחיר?  כנראה שכן. על פי התפיסה הזו ההורה הבוגר הוא האחראי על ההחלטה מה טוב עבור הילד שלו. כשההורה מכוון ומנחה אותו. ה"חינוך הרוסי "שואף למצוינות והציפיה מהילד היא להיות מספר אחד בכל תחום, בין אם זה בלימודים או בספורט. אין ליברליזם ודמוקרטיה בגילאים הללו אין בחירה חופשית , אמנם לא מדובר בכפיה אך בהחלט ניתן לכנות זאת  בעדינות – הכוונה מגבוה.

כפי שאמרתי בתחילה , יבחר לו כל הורה את המסגרת החינוכית העולה בקנה אחד עם תפיסת עולמו ורצונו. אנחנו כאנשי חינוך כדאי שנלמד מכל מלמדינו ונשכיל לאמץ את הטוב והמועיל מהגישות השונות לטובת חינוכם של הדורות הבאים.

השארת תגובה